רשלנות רפואית בטיפולי תפקוד מיני ואין אונות

טיפול רשלני באין אונות יכול להוביל לפגיעה ממשית באבר המין ובתפקוד המיני הנלווה לו. מה עושים במקרה של רשלנות בטיפול באימפוטנציה? קראו תקדימים בנושא.
אין אונות, המכונה גם אימפוטנציה, היא מצב של היעדר יכולת לשמור על זקפה מספקת לאורך זמן וחוסר אפשרות לקיים יחסי מין. טווח ההפרעות בתפקוד המיני הוא רחב מאוד, החל מחוסר יכולת מוחלט להגיע לזקפה וכלה בזקפות קצרות ביותר.
לאין אונות ישנן, בין היתר, סיבות גופניות. הבולטות בהן הם מחלה, תופעות לוואי של תרופות או רשלנות רפואית במרשם תרופות ופגיעה באזור החלציים, כאשר שכיחות הבעיה עולה עם הגיל.
בקרב גברים בשנות הארבעים לחייהם שכיחות האין אונות היא כחמישה אחוזים, ובקרב גברים בגיל שישים וחמש שכיחותה היא בין 15 ל-25 אחוזים. עם זאת, אין אונות ניתנת לטיפול בדרכים שונות בכל גיל.
מנגנון הזקפה פועל באמצעות גירויים עצביים הנשלחים מהמוח אל תאי העצב המצויים לאורך איבר המין הזכרי. גירויים אלה גורמים להתמלאות הרקמה הספוגית באיבר המין בדם, וכתוצאה מכך להתקשותו ולהתארכותו.
כל פגיעה במנגנון הזקפה עלולה להוביל לאין אונות, כאשר הסיבה השכיחה ביותר היא פגיעה באיבר המין: בעורקים, בשריר החלק או ברקמת החיבור.
סיבות נוספות לאין אונות הן אלכוהוליזם, מחלות, כדוגמת הסוכרת או טרשת נפוצה, נטילת תרופות נגד יתר לחץ דם וגם בעיות פסיכולוגיות, כדוגמת חרדה או חוסר ביטחון.
רשלנות רפואית במקרים של אין אונות
היום קיים מגוון של טיפולים המסייעים לפתרון בעיות של אין אונות, הכוללים הפסקת שימוש בתרופות הגורמות לאין אונות, טיפול התנהגותי, שימוש במכשיר וואקום, נטילת תרופות דרך הפה, הזרקה מקומית לאיבר המין ובעת הצורך גם השתלת תותב לאורך הפין.
במקביל להצלחות הרבות בטיפולים ולשיפור המושג כתוצאה מהם, לעיתים עלול טיפול מסוים להסתיים ללא כל תוצאות או אף לגרום לנזקים בלתי הפיכים.
מקרים של רשלנות רפואית בטיפול באין אונות עלולים להתרחש בכל שלב, החל מרגע האבחון וכלה בשלב הטיפול עצמו.
הם יכולים להגרם בשל סיבות של חוסר מקצועיות, היעדר הכשרה מתאימה, שימוש בשיטות ובחומרים מזיקים, התרשלות במהלך הטיפול או מכל סיבה אחרת שחורגת מגבולות מבחן הרופא הסביר.
רשלנות רפואית בטיפול באין אונות בפסיקה
בת”א (תל-אביב-יפו) 72244/00 הוגשה תביעת רשלנות רפואית, בגין נזקים רפואיים שנגרמו כתוצאה מטיפול הזרקות לפין שבוצע במטרה למנוע “שפיכה מוקדמת”.
לטענת התובע הטיפולים אותם עבר במרפאתו של הנתבע לא רק שלא הועילו, אלא אף גרמו לנזקים.
התובע הגיע למרפאתו של הנתבע בעקבות מודעה שהתפרסמה בעיתון, ולאחר אבחון ובדיקת אולטרה סאונד החל בטיפולי הזרקה לשיפור הזקפה, על אף שהתלונן על שפיכה מוקדמת ולא על בעיות בזקפה.
במהלך הטיפול הוזרקו לאזור הפין של התובע זריקות משולבות של פפאברין, רג’יטין ופרוסטגלנדין בתדירות של פעמיים עד שלוש פעמים בשבוע.
לטענת התובע, על אף שהוא דיווח לנתבע כי לא חל כל שיפור במצבו והזקפות שהושגו כתוצאה מהזריקות לא אפשרו לו לקיים יחסי מין מכיוון שהשפעתם פגה עוד בטרם הגיע לביתו, טען הנתבע כי יש להמשיך בטיפול לצורך השגת הטבה.
עוד טען עורך דין מטעם התובע כי בעקבות טיפול לקוי נגרמו לו נזקים בלתי הפיכים. באבחון שעשה התובע בבית החולים נקבע כי הוא סובל מעקמת בפין ולאורכו של הפין אף הופיעו גושים כתוצאה מההזרקות.
בית המשפט פסק, כי לתובע ישולם פיצוי כספי בגין הנזקים הבריאותיים והנפשיים שנגרמו לו כתוצאה מהטיפול.

הכנסו וקראו עוד על הגשת תלונות למשרד הבריאות במקרים של רשלנות רפואית.