מנהל אתררפואה לענפיה השונים הינה תחום מורכב, הכרוך מעצם טבעו בהיחשפות החולה לסיכונים וסיבוכים. כל פעולה רפואית, אבחונית או ניתוחית, ביצוע בדיקות שגרה כמו גם התערבות כירורגית באותה מידה, מגלמת פוטנציאל נזק לחולה, לבד מתופעות הלוואי הכרוכות בהליך, ומציבה את הרופאים ואנשי הסגל בחזית התחום של תביעות בגין רשלנות רפואית.
להבדיל מתחומי עיסוק אחרים, בהם חלה חובת זהירות על העוסקים במקצוע, השלכותיה של רשלנות בענפי הרפואה השונים עשויות להיות קריטיות ובעלות השפעה מכרעת על המשך תפקודו הגופני של המטופל ועל יכולת שיקומו.
במקרים החמורים, עלול חולה לקפח את חייו בעטיו של ניתוח כושל או טיפול רפואי רשלני.
חובת הזהירות אשר חלה על העוסקים במקצועות הרפואה
ככל בעלי המקצוע האחרים, מחוייבים הרופאים בחובת זהירות במסגרת עיסוקם, אשר נגזרת מתוך עוולת הרשלנות הכללית, הקבועה בפקודת הנזיקין.
מכוחה של חובת הזהירות עוצבה אמת המידה, המנחה לבחינת התנהגותו של הרופא, והיא “מבחן הרופא הסביר”.
בהתאם למבחן זה, מצופה מהרופא לנהוג באופן בו היה נוהג רופא אחר במעמדו ובמקומו בנסיבות העניין, בהתאם לידע הרפואי המקובל באותה תקופה.
מעשה או מחדל מצידו של הרופא, החורגים מהנורמה המקובלת, עשויים לבסס עילה לתביעתו בעילה של רשלנות רפואית.
על ההגדרה הכללית של מבחן הרופא הסביר מתווספים תת מבחנים ספציפיים וייחודיים לכל ענף רפואי. רופאים במגוון ההתמחויות הקיימות נדרשים להשתלם בהתפתחויות המקצועיות והמדעיות בתחום עיסוקם, להתעדכן וליישם פרקטיקות והליכי טיפול חדשניים.
בהתאם לכך, ילבש מבחן הרופא הסביר צורה שונה בתחומי כירורגיה, רפואת לב, אונקולוגיה, רפואת שיניים, ילדים או גניקולוגיה, כאשר הסטנדרט המצופה מרופא, המתמחה בתחום אחד, נבדל מזה בו נדרש לעמוד רופא בתחום אחר.
רשלנות רפואית אינה מתמצה בטיפול עצמו והיא משתרעת על פרק הזמן שלפני הטיפול, במהלכו ואחריו. טרם ההליך נדרש הרופא לערוך בירור מקיף, ללמוד על ההיסטוריה הרפואית של הפציינט ועל הרקע התורשתי במשפחתו ולהתחקות אחר מצב רפואי בעייתי, אשר עשוי להציב את החולה בקבוצת סיכון לביצוע הטיפול.
במהלך הפרוצדורה עצמה נדרש הרופא לפעול בזהירות הנדרשת תוך עמידה בסטנדרטים המקצועיים הנוהגים.
בסיום הטיפול נדרשת השגחה על המטופל ומעקב אחר הידרדרות אפשרית במצבו הרפואי, תוך ליווי החולה ומתן הנחיות מיוחדות להמשך.
רשלנות רפואית מתייחדת מרשלנות רגילה ביסוד נוסף – הסכמה מדעת של המטופל לביצוע ההליך.
במסגרת חובה זו נדרש רופא בכל תחום והתמחות לספק למטופל הסבר מקיף ומפורט אודות ההליך הרפואי שהוא עתיד לעבור, על הסיכונים הכרוכים בו, ולהציג בפניו את סיכויי ההחלמה כמו גם חלופות טיפול אפשריות נוספות.
ההסבר המקדים צריך להינתן לחולה מבעוד מועד, בכדי להותיר בידיו שהות מספקת לשקול, להתייעץ ולגבש החלטה מושכלת לגבי ביצוע הטיפול.
חובת זהירות מוגברת זו חלה על רופאים כמו גם על מטפלים בתחומים הנושקים לרפואה, דוגמת טיפולים אסתטיים, כאשר רופא נדרש בנוסף, להחתמת החולה על טופס הסכמה מדעת לביצוע ההליך.
ההגנות הניתנות לרופאים במסגרת הבחינה המשפטית של עוולת הרשלנות
בכדי שלא לכבול את ידיהם של הרופאים ולגרום לכך, שמחמת חשש לתביעה יהססו לנסות פרקטיקות טיפול חדשות, תרופות ותכשירים שונים, אומד בית המשפט את מבחן הרופא הסביר מתוך נקודת מבט אנושית וריאלית.
בהתאם לכך, אין מדובר במבחן דרקוני אלא באמת מידה, שהינה סובלנית לביצוע טעויות ומתירה מרווח מסויים של משגים אנושיים, תוך אפשרות להפעלת שיקול דעת ויכולת בחירה בין חלופה טיפולית אחת לאחרת.
רופא, אשר יצליח להוכיח, כי פעל כמיטב יכולתו, בהתאם לכישוריו המקצועיים ולידע הרפואי הרלוונטי לאותה עת, אף שבדיעבד הסתבר, כי רצוי היה לבחור בדרך שונה, לא יימצא אשם בהכרח בעוולת הרשלנות.
הגשת תביעה בעילת רשלנות רפואית
לצורך הגשת תביעה משפטית, שעילתה רשלנות רפואית, נדרשים להתקיים יסודות עוולת הרשלנות, הקבועים בפקודת הנזיקין, והם: חובת זהירות מצד הרופא, הפרתה, גרם נזק והצבעה על קשר סיבתי בין התנהגות רשלנית של הרופא, במעשה או במחדל, לבין הנזק שנגרם.
המערכת המשפטית בישראל נוהגת לשפוט בחומרה רבה מקרים של רשלנות רפואית ולפסוק פיצויים גבוהים לתובעים שניזוקו.
הפסיקה מחמירה אף יותר במקרים בהם מדובר במחלה ברת ריפוי, אשר מפאת אבחון שגוי או מאוחר שלה או מתן טיפול בלתי הולם, נגרם לחולה נזק גופני קשה, בעל השלכות על תפקודו ויכולות שיקומו וכן, כאשר בעקבות הרשלנות נדרש טיפול דרסטי יותר מזה שניתן היה לתת במקור.
בנוסף, נוהגים בתי המשפט להשית פיצויים גבוהים על הנתבעים, ככל שהטיפול נשוא התביעה הינו פחות חיוני, אינו מבוצע במטרה להציל חיים אלא נועד לשיפור איכות חייו של המטופל והוא קרוב במהותו להליך ניתוחי.
פסיקת הפיצויים מתייחסת כיום לקשת רחבה של סוגי נזקים, פיזיים וממוניים, דוגמת אובדן ימי עבודה, פגיעה בכושר ההשתכרות, קיצור תוחלת החיים וכן בגין ראש נזק של כאב וסבל.
במידה והתובע הצליח לבסס קיומה של עוולת הרשלנות ייפסק לטובתו פיצוי גם בהיעדר כוונה לפגוע או לסכן את בריאותו מצד הרופא, כשבהיבט השתת הפיצויים מנחה עקרון “הכיס העמוק”, לפיו יוטל התשלום על הגורם הסולבנטי – רופא מטפל, אשר מבוטח בביטוח אחריות מקצועית, וכן המוסד הרפואי בו מועסק הרופא, מכוח מנגנון האחריות השילוחית.
